גל שניר, משרד עורכי דין
משפט סביבתי, מנהלי, רגולציה, תכנון ובניה
חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)
אחד החוקים המעניינים ביותר שחוקקו בשנים האחרונות בנושא הגנת הסביבה הוא חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), תשע"ב – 2012.
לפי סעיף 1 לחוק, מטרתו היא הגברת שקיפות המידע הסביבתי בישראל, עידוד מפעלים להפחית פליטות והעברות של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה וליצור כלי מסייע בידי לקבלת החלטות.
באמצעות המרשם שמפורסם באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, נחשף הציבור להשפעות הסביבתיות של העסקים הפועלים בקרבו, ומקבל מידע בדבר הסיכונים הבריאותיים, ככל וישנם כאלו, הקיימים כתוצאה מקיומם של מפעלים מזהמים בקרבתו. התשתית העובדתית המופיעה במרשם, מאפשרת לציבור לפעול מול מפעלים כדי להביא לצמצום הסיכונים הסביבתיים, בין היתר באמצעות הפעלת הגורמים המתאימים והמוסמכים ויצירת מנופי לחץ באמצעות ערכאות משפטיות.
מגמת השקיפות של החוק היא המשך ישיר לרצון המחוקק לחשוף לציבור מידע שעניינו איכות הסביבה, שבא לידי ביטוי בסעיף 6א לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, ולתקנות חופש המידע (העמדת מידע על איכות הסביבה לעיון הציבור), תשס"ט-2009 שנקבעו במיוחד כדי שרשויות ציבוריות שחוק חופש המידע חל עליהן יעמידו מידע שעניינו איכות הסביבה, ומפורט בתקנות, לעיון הציבור.
נקודת ההנחה היא שהמשרד להגנת הסביבה, ויתר משרדי הממשלה הרלבנטים, אינם יכולים לפעול מול כל גורמי הסיכון, ועל כן אכיפה אזרחית היא הכרחית בשמירה על סביבה בריאה.
החוק, כאמור, מטיל חובות דיווח שנתיות על מגוון סוגי עסקים בעלי השפעה סביבתית. סוגי העסקים החייבים בדיווח מפורטים בתוספת השנייה לחוק וכוללים 74 סוגי עסקים, לרבות תעשיית הדלקים, עיבוד מתכות, תחנות מעבר ועוד רבים וטובים.
מאז חקיקת החוק, עסקים אלו צריכים מדי שנה, עד לסוף חודש מרץ, לדווח למשרד להגנת הסביבה אודות נתונים רבים הקשורים בהפעלת העסק שלהם. הנתונים אותם יש לדווח מפורטים בסעיף 3(ב) לחוק וכוללים, בין היתר, את הכמות של חומר מזהם שנפלט על ידי העסק לסביבה, את הכמות של החומרים המזהמים שהועברה על ידי העסק בשפכיו, צריכת המים והאנרגיה של העסק, כמות הפסולת שהועברה ממנו ועוד.
החומרים המזהמים שאודותיהם נדרש הדיווח מפורטים בתוספת הראשונה לחוק.
ומה הסנקציות למי שלא עומד בחובת הדיווח?
גם בחוק זה, כמו ברוב החוקים הסביבתיים האחרים, הסנקציה בגין אי קיום חובת הדיווח יכולה להיות סנקציה פלילית, באמצעות פתיחה בחקירה והגשת כתב אישום, או סנקציה מנהלית באמצעות הטלת עיצום כספי. לא ניתן להטיל את שתי הסנקציות במקביל.
על פי רוב, יעדיף המשרד להגנת הסביבה להטיל עיצום כספי על מי שלא עמד בדרישות הדיווח, אלא אם כן מדובר בנסיבות חריגות וחמורות, ואז ישקול המשרד להגנת הסביבה את הסנקציה הפלילית. עד היום לא נקט המשרד להגנת הסביבה בסנקציה הפלילית והטיל רק עיצומים כספיים.
סכומי העיצומים הכספיים לפי החוק הם נמוכים בהשוואה לחיקוקים אחרים שעניינם הגנת הסביבה. סכום העיצום הוא 10,340 ₪ ליחיד ו-103,380 ₪ לתאגיד, אולם ודאי שרצוי שלא להיקלע למצב בו עסק מתמודד עם עיצום כספי בגובה של מאות אלפי שקלים בגין אי דיווח, חובה אשר לא דורשת הקצאת משאבים גדולים לצורך קיומה.
למידע בדבר עיצומים כספיים והדרך להתמודד עימם, ראו מאמרנו בעניין עיצומים כספיים.
פנה אונליין לעו"ד גל שניר, כדי לדעת את ההשפעות שיש לחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם) על העסק שלך.
הערה - האמור לעיל אינו מובא כתחליף לקבלת יעוץ משפטי של עורך דין והוא מהווה מידע כללי בלבד, ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.